החלטה בתיק בש"פ 6709/13

           בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 3.10.2013 (כבוד השופט י. אברהם), במסגרתה נדחתה בקשתו של העורר לביטול מעצר הבית בו הוא נתון.

1.        נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת המייחס לו עבירות של אחזקת נשק, נשיאת והובלת נשק, ירי במקום מגורים וסיוע לאחר מעשה. אחיו של העורר, סולטאן, נאשם עמו בכתב האישום ועומד לדין בגין עבירת רצח. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 28.7.2012, בשעה 21:00 לערך, הגיעו העורר ואח נוסף שלו, בדראן, מבית משפחתם לבית משפחת טבאש בכפר כעביה. זאת, בעקבות ויכוח שהתפתח בין בדראן לבין שלושה מהדיירים המתגוררים בבית משפחת טבאש, חמד, נביל ובאקר. הרקע לויכוח היה בקשותיהם החוזרות והנשנות של דיירי הבית מבדראן כי ינמיך את עוצמת המוזיקה הבוקעת מרכבו כאשר הוא חולף ליד ביתם, כפי שעשה באותו היום ומספר פעמים קודם לכן במהלך אותו החודש, אשר היה חודש הרמדאן. בחלוף פרק זמן קצר, לאחר הגעתם של מספר אנשים נוספים למקום, ובהם סולטאן, התפתחה קטטה בין בני משפחת טבאש לבין העורר, סולטאן ובני משפחת סוועאד, בה לקחו חלק גם נוכחים נוספים שהיו במקום. על-פי הנטען, במהלך הקטטה ירה סולטאן בשלושה מבני משפחת טבאש. לאחר מכן ירה סולטאן באוויר והזהיר כי יירה בכל מי שיתקרב אליו. כתב האישום מוסיף ומייחס לעורר כי בהמשך לכך שלף אף הוא אקדח וירה באוויר תוך שהשניים נסוגים לכיוון הרכב ונמלטים מהמקום. נטען כי כתוצאה מן הירי שביצע סולטאן, נפצעו נביל וחמד ואושפזו בבית החולים ואילו באקר, אשר נורה בבטנו, מת מפצעיו. 

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 4.11.2012 הורה בית המשפט קמא לשחרר את העורר למעצר בית בתנאים מגבילים. בית המשפט ציין כי הצדדים הסכימו על קיומן של ראיות לכאורה. בכל הנוגע לעילות המעצר של חשש מפני הימלטות או שיבוש עדויות, חשש הנובע מהשתהותם של העורר ושל סולטאן להסגיר את עצמם עד 9 ימים לאחר האירוע נשוא כתב האישום, בית המשפט שוכנע כי ההשתהות נבעה מחשש לפעולת תגמול מצד משפחת המנוח ולא מתוך ניסיון להימלט מידי החוק. בית המשפט הטעים כי במקרה דנן יש ליתן משקל משמעותי להמלצת שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בכפר בגליל, המרוחק כ-30 ק"מ ממקום האירוע. כמו-כן הדגיש כי הוא, כמו-גם שירות המבחן, התרשמו מרצינותם של הערבים ומיכולתם להציב לעורר גבולות. נמצא כי החלופה אשר נבחנה על-ידי שירות המבחן הינה ראויה, ויש בה כדי להפחית מן המסוכנות של העורר באופן ממשי. יחד עם זאת, עמד בית המשפט על "הקושי היחידי" כהגדרתו העולה מן התסקיר, ועניינו הנאמנות המוחלטת אשר מגלה העורר למשפחתו, ואשר להערכת שירות המבחן עלולה להביא את העורר לכדי פעולה אימפולסיבית ופורצת גבולות, במטרה להגן על בני משפחתו. אי לכך, ונוכח הקרבה הגיאוגרפית היחסית בין מקום האירוע למקום החלופה, הורה בית המשפט על התקנת איזוק אלקטרוני.

3.        ביום 6.6.2013 ניתנה החלטה בבקשה שהגיש העורר (מ"ת 1019/12 כב' השופט י. אברהם), לפיה הותר לו לצאת לעבוד ברפת של אביו במהלך היום, בין השעות 6:00-17:00, בליווי מפקח.

4.        חודשים ספורים לאחר מכן, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, במסגרתה ביקש כי מעצר הבית שהוטל עליו יבוטל כליל. בהחלטה מיום 3.10.2013 ציין בית המשפט כי על-פי הוראות סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: החוק), שינוי תנאי השחרור למעצר הבית יעשה אך ורק בחלוף זמן ניכר או עקב שינוי נסיבתי או עובדתי. נקבע כי טרם חלף זמן ניכר וכי נוכח קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר כמו-גם מסוכנותו, אין כל הצדקה לבטל את מעצר הבית אך בשל הטענה כי מצבה של הרפת של אבי העורר בה הותר לעורר לעבוד התדרדר בעקבות פטירת אביו. עוד צוין, כי ככל שתוגש על-ידי העורר בקשה ספציפית ומוגדרת לשינוי מקום עבודתו לצורך פרנסת ילדיו - זו תישקל בחיוב. בית המשפט אף התיר לעורר "חלונות יציאה" ממעצר הבית על-מנת לחפש עבודה.

           מכאן הערר שבפניי.

5.        בפתח טענותיו מציין בא-כוח העורר כי העורר נתון במעצר בית מזה 10 חודשים. לדבריו, מדובר במשפט סבוך וארוך נוכח העובדה כי אחיו של העורר, הנאשם הנוסף בכתב האישום, מואשם ברצח, לעומת העורר המואשם בעבירות פחותות בחומרתן באופן משמעותי. עד כה התקיימה ישיבת הוכחות אחת, ואך שניים מתוך 51 עדי התביעה העידו. אי-לכך נטען כי הנסיבות המתוארות לעיל, כמו גם היות העורר נעדר עבר פלילי אשר לא הפר את תנאי שחרורו, מחייבות בדיקה מחדש של הצורך בהותרת העורר במעצר בית מלא. זאת ועוד. נטען כי העורר הינו אב לשבעה ילדים שאותם אין ביכולתו לפרנס, לאחר שאביו של העורר, אשר ניהל את הרפת שבה עבד העורר עד כה, נפטר זה מכבר, והעורר, שרברב במקצועו, אינו מצליח כעת להפיק ממנה רווח. עוד נטען כי מאחר שעבודת השרברבות הינה מטבעה עבודה של אדם אחד, לא עלה בידו של העורר לאתר אדם אשר יסכים להעסיקו ולפקח עליו, כך שיתאפשר לו להתפרנס ממקצועו. יתר על-כן, נטען כי התכלית לשמה הוחלט כי העורר יהיה נתון במעצר בית מלא - חדלה מלהתקיים: החשש מפני סכסוכים נוספים בין המשפחות בסמוך למועד האירוע התפוגג בחלוף הזמן, וממילא ניתן לאיינו, למשל על-ידי הרחקת העורר מאזור גיאוגרפי מסוים. לבסוף נטען כי העובדה שהעורר נתן את הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אינה יכולה לשמש לבדה כהצדקה להותרת העורר במעצר בית בהיעדר טעם ממשי.

6.       המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערר. בדיון ציינה באת-כוח המשיבה כי היא מודעת לקשיי העורר נוכח היותו נתון במעצר בית מלא, ועל רקע העיכובים שחלו בתיק עם ביטולם של חלק ממועדי ההוכחות. יחד עם זאת, נטען כי חלוף הזמן לא הפיג את עילות המעצר עליהן לא חלק העורר. לדבריה, מדובר בעורר אשר היה מעורב באירוע חמור ולכן המסוכנות הנשקפת ממנו נותרה בעינה. יתרה מזאת, נטען כי העורר לא הצביע על שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בבקשתו לשנות מתנאי השחרור, וכן לא הוכיח כי הרפת נסגרה או מצויה על סף סגירה. באת כוח המשיבה מוסיפה כי לא חלף זמן רב מאז הוקלו תנאי השחרור של העורר, כך שהתאפשר לו לצאת לעבוד במהלך שעות היום תחת פיקוח, ואין הצדקה להקלה נוספת. לבסוף צוין כי ככל שהעורר יציע חלופה מוגדרת ומסודרת, זו תיבחן לגופה.

7.       לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות בית המשפט קמא, והאזנתי לטענות הצדדים בדיון, באתי למסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי, כפי שיבואר להלן.

העילות הקבועות בחוק לשם עיון חוזר בהחלטה על מעצר או שחרור ממעצר, הן התגלותן של עובדות חדשות, השתנות נסיבות או מעבר של זמן ניכר מעת מתן ההחלטה (סעיף 52(א) לחוק). בענייננו ניתנה הקלה בתנאי שחרורו של העורר לפני כחמישה חודשים, עת הותר לו לצאת לעבוד ברפת של אביו. אמנם, הקביעה כי עבר "זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה, לצורך עיון חוזר בה, הינה תולדה של נסיבות העניין (ראו בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל (21.8.06)). במסגרת נסיבות אלו, יש לאזן בין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי (ובכללו האינטרס של קורבן העבירה) כי הנאשם ימשיך לשהות בחלופת מעצר באותם תנאים שנקבעו. יחד עם זאת, דומה כי במקרה דנן הזמן שחלף אינו ממושך באופן המצדיק בחינה נוספת של תנאי השחרור ממעצר.

8.       האירוע המתואר בכתב האישום אשר הוגש כנגד העורר ואחיו, במסגרתו מצא את מותו אדם אחד ושניים נוספים נפצעו ונזקקו לאשפוז בבית חולים, הינו חמור ביותר. העורר טוען אמנם כי הרוחות בכפר נרגעו מאז האירוע, אך טענה זו נטענה בעלמא ולמולה קיימת הערכת שירות המבחן בתסקיר המעצר, בדבר הנאמנות שמפגין העורר כלפי משפחתו, העלולה להביא אותו לכדי פעולה פזיזה. כל אלה אינם מאפשרים גם היום, וגם בהינתן העובדה שהעורר עומד בתנאים המגבילים אשר הטיל עליו בית המשפט קמא, להורות על שחרורו ממעצר כליל. יחד עם זאת, ככל שעיקר טענותיו של העורר עניינן בצורך הלוחץ לטענתו לצאת לעבוד, ומאחר שכבר הותר לעורר לעשות כן, נכונה אני לראות בפטירת האב שינוי נסיבות אשר מצריך בחינת האפשרות להתיר לעורר, בתנאים מסוימים, יציאה לעבודה אחרת.

9.       ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצרכי מחייתו ניצבת בבסיס התפישה לפיה אף כשמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, ככל שהדבר לא פוגע באינטרס ציבורי דוגמת סיכון לציבור או חשש לשיבוש הליכי משפט, ובכפוף לתנאים מסוימים אשר יאיינו את מסוכנותו (ראו למשל: בש"פ 1565/07 אלוקיל נ' מדינת ישראל (27.2.07); בש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל, פס' 7-5 (11.4.06)).

10.     בענייננו, העורר שוהה במעצר בית מלא זה קרוב לשנה, ולא נראה כי המשפט בעניינו, המצוי בשלביו הראשוניים, יסתיים בקרוב. זאת, לנוכח העובדה כי מדובר בהליך מורכב הכולל מספר רב של עדי תביעה אשר טרם העידו. לצד זאת, העורר הינו אב לשבעה ילדים שעמד עד כה בתנאי שחרורו. לטענתו, אין ביכולתו לפרנס את ילדיו בעקבות פטירת אביו, אשר היה אמון על ניהול הרפת בה הותר לו לעבוד על-פי החלטת בית המשפט קמא. העורר הינו שרברב במקצועו, ועל-כן איני שוללת הטענה כי העורר נעדר היכולת והכישורים לנהל את הרפת במקום אביו. יודגש כי כאמור בית המשפט כבר התיר למעשה את יציאתו של העורר לעבוד ברפת של אביו המנוח. השינוי שחל ביחס למקום עבודה זה אמנם אינו מחייב כי יותר לעורר לצאת לעבוד בכל מצב, אולם מצאתי כי הדבר למצער מאפשר לבחון אם, ובאילו תנאים, ניתן להתיר זאת. דומה כי בנקודה זו עמדתי אינה שונה מעמדת בית המשפט קמא, אשר ציין בהחלטתו כי ככל שיבוא העורר בבקשה ספציפית ומוגדרת למקום עבודה חלופי, זו תישקל בחיוב.

11.      בשים לב לקשיים הנטענים במציאת מעסיק אשר יסכים לקחת את העורר תחת חסותו ולפקח עליו, עליהם עמד בין היתר בא-כוח העורר, וכן לצורך ביצירת מרחב מוגדר אשר ימנע את הימצאות העורר בקרבת הכפר בו אירע האירוע המתואר בכתב האישום, אני סבורה כי יש לנסות ולמצוא מתווה שיאפשר לעורר לצאת לעבוד אשר במסגרתו יוגבל, למשל, לאזור גיאוגרפי מסוים בו יוכל להציע את שירותיו, ואשר יהיה מרוחק ממקום מגוריו המצוי בסמוך למקום האירוע. כן אני סבורה כי יש להגביל את שעות העבודה של העורר, ואף להגדיר מפקח שימצא ראוי על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר יתלווה אליו בכל יציאה לצרכי עבודה.

12.      סוף דבר, הערר מתקבל באופן חלקי במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך בחינת הסדר אפשרי ליציאתו של העורר לעבודה כשרברב והתנאים לכך. למותר לציין, כי עד להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה, ימשיך העורר לשהות בתנאי מעצר הבית כפי שנקבעו, וכי גם לאחר מכן, מלבד השעות שיותרו לו לשם יציאה לעבודה, יעמדו בעינן יתר ההגבלות שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא. 

           ניתנה היום, י"ח בכסלו תשע"ד (21.11.13).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עכ